מצב סיעודי של אדם הינו מצב בריאותי המקשה או מונע מאדם לבצע פעולות בסיסיות וכתוצאה מכך הוא חייב עזרה.
הזכאות לביטוח סיעודי ניתנת א. על פי שישה פרמטרים (ADL-Activites Of Daily Living) : היכולת לקום ולשכב , להתפשט ולהתלבש , להתרחץ , לאכול ולשתות , לשלוט על הסוגרים , ניידות. מי שאינו יכול לבצע בעצמו לפחות 50% מהפעולה יחשב כמי שאינו יכול לבצע את הפעולה. נדרשים 3 מתוך 6 פעולות לפי קריטריון זה על מנת להיחשב כחולה סיעודי.
ב. תשישות נפש – פגיעה בפעילותו הקוגניטיבית של האדם וירידה ויכולתו האינטלקטואלית , מצב בריאותי זה מקורו במחלות אלצהיימר או דמנציה על צורותיהן השונות.
קיימות פוליסות מקלות ומטיבות עם המבוטח המאפשרות להיות מוגדר חולה סיעודי גם כאשר הוא אינו מסוגל לבצע רק שתיים מתוך שש הפעולות שפורטו ובלבד שאחת מהן היא אי שליטה על סוגרים.
חשוב לומר! לרובנו המילה "סיעודי" גורמת לנו לחשוב שמדובר אך ורק במקרה הזדקנות , אך גם מקרה סיעודי יכול להיווצר גם כתוצאה מתאונה או מחלה בכל טווח הגילאים.
על פי הסטטיסטיקה, אחד מתוך ארבעה אנשים שמעל גיל 65 יקלע למצב סיעודי. נתון זה עומד מול נתון נוסף לפיו תוחלת החיים בישראל עולה מאד עקב חידושי הרפואה, אך איכותם אינה משתפרת. בשנת 2010 צפויים להיות בישראל מעל 700,000 איש ואישה שגילם מעל 65 וכ- 175,000 מהם יהיו במצב סיעודי ברמה כל שהיא , דהינו יזדקקו לסיוע של אדם נוסף לצורך התפקוד היומי שלהם בביתם או יזדקקו לאשפוז במוסד סיעודי.
עלות הטיפול באדם סיעודי גבוהה מאד. כ – 8,500 ₪ בממוצע למטופל בביתו והנזקק לסיוע של מטפל צמוד המתגורר עימו, ומעל 12,500 ₪ לאדם הנזקק למוסד סיעודי שאינו בית חולים. אציין שאשפוז במוסד סיעודי פרטי ברמה טובה מסתכם בממוצע בכ- 15,000 ש"ח בחודש.
חוק העונשין בישראל מטיל את האחריות לטיפול באדם סיעודי על משפחתו, כך שמעבר למועקה הנפשית המתלווה לכך ולהתדרדרות חיי המשפחה, קיימת הוצאה כספית גדולה מאד שיש בה כדי לחסל את נכסי המשפחה (כולל בנים/בנות – החוק מרחיב היריעה עד לבני משפחה רחוקים יותר כגון סבים, דודים וכו' אם כי אינני מכיר דוגמאות של אכיפת החוק מעבר למשפחה הקרובה).
מאחר וחוק הבריאות הממלכתי אינו חל על מצב סיעודי יוצא שהמוסדות הממלכתיים אינם נותנים תשובה מלאה לבעיה אלא רק חלקית ומועטת בלבד.
חוק הסיעוד המופעל ע"י הרשויות המקומיות והמוסד לביטוח לאומי, מאפשר סיוע של מטפל בשיעור של כשעתיים או לכל היותר שלוש שעות ביום וזאת רק למי שנמצא בביתו, גם זה מותנה ברמת הכנסה מסוימת, מגורים בקהילה, גיל 60 ומעלה לנשים ו – 65 ומעלה לגברים. מאחר וסיוע זה מותנה בתקציבי מדינה יש שחיקה זוחלת גם בזכויות אלה.
משרד הבריאות עליו מוטלת האחריות לאשפוז מוסדי מחייב השתתפות המשפחה בהוצאה ולעיתים מלאה (תלוי במצב הכלכלי של המשפחה המורחבת ). תהליך זה כולל בדיקת יכולות כספיות של כל בני המשפחה כולל רכוש, חסכונות וכו'.
תשומת הלב מופנית לאשר התרחש בסוף 2003 ,שעקב קיצוץ תקציבי הופסק מתן האישורים ("קודים") ע"י משרד הבריאות ותור הממתינים התארך לכדי שנה.
כיום יש דרך קופות חולים ביטוח סיעודי קולקטיבי אחיד הנותן בכלליות פיצוי של 5,000 ₪ למשך 5 שנים , כמובן שיש חריג חשוב מאד והוא הכיסוי סיעודי לא חל במקרה של תאונות עבודה , תאונות דרכים ופעולות איבה.
מומלץ ורצוי לרכוש פוליסת סיעוד נוספת דרך חברת ביטוח לילדים מכוון שאין חריגים כפי הקיים בביטוח סיעודי דרך קופות חולים , העלות היא קבועה ולא משתנה עם השנים וישנם ערכי סילוק בפוליסה (הכוונה , ניתן להקפיא את התשלום לאחר מספר שנים ותשמר הזכות לפיצוי חודשי לפי טבלת אחוזים ושנים בפיצוי מסוים . להמחשה – ילד בן 5 שרכש פיצוי סיעודי חודשי ע"ס 5000 ₪ יכול להפסיק לשלם לאחר 25 שנה ולצבור 60% מ5,000 ₪ - 3,000 ₪ ולא לשלם את הפוליסה יותר , כמובן יש לבחון את ערכי הסילוק לפי חברות הביטוח השונות.